זמן קצר לאחר שהתחלתי לרכב באופניים, לפני כשנה, יצאתי לטיול משפחתי באיזור הגלבוע. הנוף באיזור מאוד הרשים אותי וחשבתי שזה יהיה איזור נחמד לרכב בו באופניים. כשחזרתי הביתה בדקתי את האפשרויות וראיתי שאפשר לעשות שם סיבוב של כ-50 קילומטר הכולל עלייה לגלבוע. חשבתי לעצמי שבעוד שנתיים או שלוש שנים אוכל לרכב במסלולים כאלו. בברווט הזה הגשמתי את המשאלה במסלול ארוך קצת יותר.

הסברתי מה זה ברווט בסיפור הרכיבה של ברווט 200 הקודם.

לברווט הזה הגעתי בכושר לא ידוע. מצד אחד לא יכולתי להמשיך ברכיבות אמצע השבוע, מצד שני, הצטרפתי לקבוצת רכיבה שבה רכיבות סוף השבוע הן קצרות יותר, אך בעצימות גבוהה יותר ממה שהתרגלתי. מבחינת יכולות, השתפרתי בנקודות החלשות ביותר שלי: מישורים וירידות.

המסלול

המסלול בברווט הזה הוא פשוט – הקפת הכנרת פלוס. פלוס עלייה לבי”ח פוריה, פלוס עליה לבית שאן, פלוס טיפוס מהכנרת לרמת הגולן, פלוס טיפוס לגלבוע. הרבה פלוסים יש למסלול הזה. סה”כ 200 קילומטר עם 2800 מטרים טיפוס מצטבר. האיום העיקרי בברווט הזה הוא העלייה לגלבוע אחרי כ-170 קילומטר של רכיבה, עם זמן גג בראש הגלבוע. מאתגר. לא ידעתי אם אוכל לסיים את הברווט הזה בזמן, בגלל המסלול המאתגר, אבל החלטתי לנסות.

ההתחלה

ההתחלה כוללת שלוש עליות סטנדרטיות ואחריהן ירידה ארוכה לכנרת. התחלנו באיחור של כמה דקות. הפעם עמדתי בפיתוי ולא רכבתי אחרי הרוכבים האחרים. לנקודת הביקורת הראשונה הגעתי ראשון באופן מפתיע, בגלל פנצ’רים לאחרים, בסה”כ בירידה לכנרת וב-60 קילומטר הראשונים לא היו אירועים חריגים.

מעט אחרי צומת כפר נחום, בצד הצפוני של הכנרת התחילו לי כאבים ברגליים. אני אחרי כ-60 קילומטר רכיבה, ואלו כאבים לא סטנדרטיים, גם בגלל המרחק, וגם בגלל העוצמה. החלטתי להוריד את מחממי הרגליים כי הרגשתי שהם לוחצים. אני ממשיך ברכיבה לאורך הכנרת, לכיוון צומת בית צידה, כשהכאבים מתגברים, ומתפשטים לכל הגוף. אלו כאבים מאוד חריגים למרחק רכיבה הזה, והדאיגו אותי, עוד לפני העליה הרצינית הראשונה. החלטתי שכשאגיע לצומת בית צידה, לפני הטיפוס לרמת הגולן, אעצור לכמה דקות מנוחה הכרחית ולא מתוכננת. ספרתי את הקילומטרים עד לצומת, אך בסופו של דבר הגעתי לצומת כשחשבתי שיש לי עוד 2 קילומטר עד לשם. זה עודד אותי מאוד והחלטתי להתחיל בטיפוס ללא הפסקה. התחלתי בטיפוס, וזה היה הטיפוס הקשה ביותר שעברתי. לא בגלל השיפוע, ולא בגלל האורך, רק בגלל הכאבים. אני אחרי 75 קילומטר של רכיבה ומתקשה להמשיך, ולא רואה איך אוכל לרכב עוד 125 קילומטר.

הגעתי לצומת בית המכס, לאחר כ-13 קילומטר טיפוס, וקיוותי שהטיפוס נגמר. לברווט הזה הגעתי לא מוכן מבחינת הכרת המסלול, ולא ידעתי בדיוק היכן נגמרות העליות ומתי מתחילות הירידות. כשראיתי שהטיפוס ממשיך, החלטתי לעצור ולנוח מספר דקות. המשכתי בדרכי לכיוון קצרין, ובסופו של דבר הגעתי לקצרין עם הלשון בחוץ, מודאג, ועם קשיי נשימה קלים. כאן תכננתי לעצור לכחצי שעה. לאחר מנוחה של חצי שעה שבה אכלתי בורקס משנה שעברה וקניתי קולה, יצאתי נטול כוחות ובמצב לא הרבה יותר טוב.

2017-04-07 11.04.48.jpg
רק בברווטים אני שמח כל כך לראות שלטים

לאחר הירידה, לצומת יהודיה הגעתי כ-10 דקות לפני התכנון שלי. המשכתי לרכב, הפעם דרומה לאורך הצד המזרחי של הכנרת בקצב טוב. הייתה רוח פנים, אבל בניגוד לעבר, הרכיבה מול רוח הפנים לא הייתה לי קשה והצלחתי לשמור על קצב טוב. זקפתי את זה לזכות קבוצת הרכיבה ורכיבות סוף השבוע איתם. בשלב הזה הרגשתי יותר טוב, אבל העייפות הקשתה עלי להחזיק את הראש ולהסתכל קדימה. המבט שלי היה קרוב לגלגל הקדמי, מה שעלול להוות בעיה במקרה של מכשולים בדרך.

2017-04-07 13.18.42.jpg
הכנרת

המשכתי לרכב בידיעה שאם אגיע עד 16:00 לצומת שלוחות, כנראה שאסיים את הברווט בזמן. הגעתי לצומת צמח, עצרתי לנוח וראיתי את טל מנופף לי מבית הקפה. הם גם עצרו שם. הגעתי אליהם, כשהם בדיוק עומדים לעזוב. בסופו של דבר עזבו לאחר מספר דקות ואני מעט אחריהם, אחרי כ-10 דקות מנוחה. בשלב הזה כבר הרגשתי יותר טוב, רק עייף מעט לאחר כ-135 ק”מ של רכיבה.

התחלתי שוב בקצב טוב, עם מחשבה שלצומת שלוחות אוכל להגיע עד 16:00 בקלות, אך התבדיתי במהירות. לאחר מספר דקות של רכיבה התעייפתי מאוד, וכל עליה הייתה לי קשה הרבה יותר משהייתה אמורה להיות. בד”כ אני לא סובל בעליות, אבל כאן חיכיתי שכל עליה תגמר. במהלך הדרך הזאת החלטתי על אסטרטגיה חדשה: מיקרו-עצירות. עצירות של דקה או שתיים, שבהן אני יושב, אוכל משהו קטן ומתוק (סוכריות, חטיף אנרגיה) ושותה, וממשיך בדרכי. כל מנוחה כזאת הוכיחה את עצמה, כי אחריה יצאתי בכוחות מחודשים. בבית שאן עצרתי וקניתי בקבוק קולה נוסף. בסופו של דבר הגעתי לצומת שלוחות ב-16:10. הצטלמתי והמשכתי בדרכי, לעבר הגלבוע.

הגעתי לצומת מעלה גלבוע והחלטתי לעצור ל-10 דקות, שתיתי את מה שנשאר מבקבוק הקולה, אכלתי ג’ל וכמה סוכריות. לא הייתי מסוגל להכניס שום דבר אוכל נורמלי לפה, ולא היה לי תאבון. כל זה נתן לי הרבה קלוריות זמינות ודרושות. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר ברכיבה. זה גם פתח לי את התאבון ואפשר לי לאכול גם בננה לאחר כמה דקות רכיבה. עליתי באיטיות במעלה הגלבוע, כאשר זמן הגג לנקודת הביקורת הולך ומתקרב. הרכיבה היא איטית, וקיוויתי מאוד שהעלייה מתמתנת אחרי הפניה לכביש 675. באופן יחסי, ולמרות האטיות, העליה לגלבוע עוברת בקלות, ואני אפילו מצליח להנות מהנוף. כנראה בזכות העצירה. כשהגעתי לפניה לכביש 675 ראיתי שהעלייה ממשיכה. יש לי עוד 4 קילומטר עד לנקודת הביקורת, ובקצב הטיפוס הנוכחי אין לי סיכוי להגיע בזמן, אבל אין לי את הכוחות להגביר את הקצב. כבר השלמתי עם זה שכנראה לא אגיע לנקודת הביקורת בזמן, וקיוויתי שלפחות אוכל לסיים את הברווט בזמן. ואז, ירידה. בכוחות שלא ידעתי שיש לי רכבתי מהר עם תקווה מחודשת להגיע לנקודת הביקורת בזמן. הירידה נגמרה, אבל בהמשך העלייה הצלחתי לרכב מספיק מהר, והגעתי לנקודת הביקורת כ-7 דקות לפני זמן הגג.

2017-04-07 18.07.03.jpg
הנוף מהגלבוע

מכאן שוב, ידעתי שיש ירידה, כי צריך לרדת מהגלבוע, אבל לא ידעתי מה מצפה לי לאחר מכן. האם יש עליות בדרך לעפולה וכו’. רכבתי בירידה תוך שמירת כוחות, אבל במהירות שאמורה להספיק כדי שאסיים בזמן. בדרך, לפני סיבוב בירידה משהו נופל לתוך המשקפיים שלי ונוחת לי על העין. תוך כדי בלימה, עצמתי את העין מתוך מחשבה שזה עלה, כשהורדתי את המשקפיים ראיתי שזה עכביש גדול, ניערתי אותו במהירות, אבל עצרתי כ-30 סנטימטר מתעלה בצד הכביש בעומק של כ-2 מטר. מזל גדול.

2017-04-07 18.25.15.jpg
התעלה והאופניים בנקודת העצירה. במציאות התעלה הזאת עם הבטון בצידה נראים יותר מאיימים.

למרגלות הגלבוע כוחותי שבו אלי, ורכבתי במהירות כאילו מדובר ברכיבת סוף שבוע קצרה, אך נאלצתי לבלות את רוב זמן הפידול בעמידה בגלל שפשפות. כשהגעתי לעפולה ראיתי בדרך את שוקי וטל שבדיוק עזבו ברכב שלהם ונופפו לשלום. בסופו של דבר הגעתי לנקודת הסיום כחצי שעה לפני זמן הגג.

הברווט הזה היה בסימן כאבים. כאבים שלא נבעו מעייפות ולא מזמן רכיבה ארוך או ממאמץ גדול, אלא היו לא מוסברים. יש ימים לא טובים על האופניים, שבהם האופניים מרגישים לי מאוד לא נוחים, וכל קילומטר דורש מאמץ גדול, וזה היה אחד מהם. במהלך הברווט הופיעו כאבים וחוסר נוחות במקומות שונים בגוף, כמעט באופן אקראי (ועל רובם לא כתבתי). בסופו של דבר, הרגשתי הכי טוב ב-3 שעות הרכיבה האחרונות. חלק גדול מהקשיים בברווט הזה היה ממשטר תזונה לקוי. אני מתקשה לאכול אוכל נורמלי בזמן רכיבות ארוכות ובברווטים זה משמעותי. אולי ג’לים זה הפתרון עבורי, כי בברווט הזה זה עזר מאוד.

בהשוואה ל-200 הקודם, הברווט הזה היה קשה הרבה יותר, אך ההתאוששות מהירה הרבה יותר. יום אחרי הברווט, אני במצב שבו הייתי לאחר 4 ימים בברווט הקודם.

צודקים מי שאומרים שזה ממכר. אני כבר לא יכול לחכות לברווט הבא.

Advertisements