זה הברווט הראשון שלי. התחלתי לרכב באופניים לפני כ-11 חודשים והרכיבה הארוכה ביותר שלי עד כה היא 130 ק”מ.

מה זה ברווט?

ברווט זו רכיבת אופני כביש, למרחק של 200 קילומטר ומעלה, ללא רכב ליווי או תמיכה אחרת. כלומר, עלינו לקחת את כל הציוד עלינו או לקנות בדרך. זו רכיבה עם מגבלת זמן שנגזרת ממהירות ממוצעת של 15 קמ”ש. ברכיבה כזו יש נקודות ביקורת (קונטרול), שצריך להביא מהן הוכחת מעבר (בד”כ תמונה או קבלה), וגם בהן צריך לעמוד במגבלת המהירות של 15 קמ”ש. לדוגמה, אם  נקודת הביקורת היא לאחר 150 ק”מ, צריך להגיע אליה עד 10 שעות לאחר תחילת הרכיבה. בברווט 200, צריך לסיים תוך 13.5 שעות. כל הזמנים כוללים זמן רכיבה, זמן מנוחה, תפעול תקלות וכו’, אין הנחות.

ברווטים נערכים ברחבי העולם, ובארץ הברווטים מאורגנים על ידי טל קציר, ומדווחים בבלוג שלו. שם גם אפשר למצוא תיאור מדוייק יותר של רכיבת ברווט.

ברווט 200 בית השיטה

הרכיבה הזאת מתחילה בבית השיטה, עולה לכנרת, משם מטפסים לרמת הגולן, יורדים בחזרה לכנרת, מקיפים מהצד השני, וחוזרים לבית השיטה. סה”כ 205 קילומטר. הברווט הזה מאופיין בעלייה קשה וארוכה לצומת בשן, 40 קילומטר של עלייה רצופה עם טיפוס של כ-1000 מטר ובניווט קל, בגדול זה הולך ככה: בחלק הראשון עד צומת שלוחות רוכבים אחרי טל, אחר כך צפונה לכנרת. אם נפלתם לכנרת, פספסתם פנייה. מתחילים להקיף את הכנרת, אם הכנרת מצד שמאל שלכם, אתם בכיוון הנכון. בצומת כורסי מתחילים לעלות. אם ב-40 קילומטר הבאים אתם במגמת עלייה, אתם בכיוון הנכון, אם אתם מגיעים לירידה, טעיתם בדרך. לאחר מכן רק ירידה, ומגיעים לכנרת. שוב הכנרת מצד שמאל שלכם. משלימים את  ההקפה, דרומה לצומת שלוחות וחוזרים באותה דרך. לא צריך מפה.

ההתחלה

ההתחלה נקבעה לשעה 5:00 בבוקר, אך בגלל הגשם הוחלט לדחות את ההתחלה ל-5:30. זו הייתה החלטה טובה כיוון שהגשם המשיך עוד זמן קצר והפסיק.

מבית השיטה יצאנו בצורה קצת מפוזרת, והתחלנו ברכיבה איטית, כמה מהרוכבים שהנחתי שהם רוכבים מנוסים (לא הכרתי אותם) רכבו לאט. רכבתי אחריהם. אז טל הגיע, תפס פיקוד, עבר קדימה והתחיל להגביר קצב. זה קצב שנראה לי סביר, אז המשכתי אחריהם. אחרי 10 קילומטר החלטתי להוריד קצת קצב, כיוון שזה קצב שאמנם אני יכול להחזיק בערך 100 קילומטר, אבל 200? כנראה שלא. הבנתי שכדאי שאני ארכב את הרכיבה שלי, כלומר בקצב שמתאים לי, ולא קצב של רוכבים מנוסים הרבה יותר, שכבר התנסו ברכיבות ארוכות ורוכבים שנים רבות.

הגענתי לצומת שלוחות זמן קצר אחרי האחרים, הצטלמנו ויצאנו לדרך, צפונה לכיוון הכנרת. שוב החבורה המובילה מתחילה בקצב מהיר, ואני כבר ביציאה זכרתי לרכב בקצב שלי. רכיבה בקצב שלי לצד רוכבים אחרים דורשת מיומנות, זה כמו לשיר שיר, בזמן שמתנגן שיר אחר ברקע. הנוכחות של רוכבים אחרים, גם מרחוק, גורמת לי להגביר קצב, ולא תמיד זה לטובתי. בתכנון הרכיבה שלי הגדרתי זמני ביניים לא רק לקונטרולים, אלא גם לנקודות בינהם, כדי להיות עם יד על הדופק. בד”כ כשאני רוכב, אני רוכב ללא מודעות לזמן, וידעתי שכאן יש סכנה שלא אגיע בזמן לקונטרולים ולסיום בגלל זה. לכל נקודות הביניים הגעתי עם כמה דקות עודף. האיזור של כביש 90 למבית שאן לכנרת הוא איזור שאני מאוד אוהב, עם גבעות ירוקות, ובשעה מוקדמת כזאת, עם עננות נמוכה וערפל, האיזור יפה במיוחד.עצרתי בדרך לצלם ובאותו רגע אודי חלף על פני, ושאל אם אני מצטרף. הצטרפתי אליו ורכבתי אחריו מספר קילומטרים, עד שהחלטתי שוב להאט כי הקצב שלו היה קצת גבוה מדי בשבילי.

לאחר מספר קילומטרים שוב פגשתי את אודי, הפעם הוא הלך לצד אופניו לתחנת אוטובוס בצד השני של הכביש. עצרתי לידו לראות אם הכל בסדר. היה לו פנצ’ר, הוא אמר לי להמשיך, והמשכתי. הגעתי לכנרת, פניתי ימינה לכיוון הצד המזרחי של הכנרת ולכיוון כורסי. בדרך עצרתי כדי לפשוט את המעיל וכפפות החורף, והחבורה המובילה (טל, מלכי, משה וחיים) עברו אותי (הם עצרו בצמח לארוחת בוקר, אני ויתרתי על העצירה). טל עצר למספר שניות לראות שהכל בסדר, סיפרתי לו שאודי מאחורי והיה לו פנצ’ר. הוא המשיך, ולאחר דקה גם אני המשכתי בדרכי. פגשתי אותם שוב בצומת כורסי, מצטלמים. הגעתי בשעה 8:15, בדיוק לפי תכנית הרכיבה שלי, וכשעה ורבע לפני סגירת הקונטרול. יצאתי להמשך הדרך בלי לחכות,  לפני האחרים.

P1130439.jpg

בדרך לכנרת

מטפסים

מכאן מתחיל הטיפוס לרמת הגולן. בתכנית: טיפוס תלול לאורך 11 קילומטר לצומת אפיק, ומשם כ-30 קילומטר של טיפוס מתון יותר לצומת בשן. מספר דקות לאחר תחילת הטיפוס מלכי עקפה אותי ביעף (עד כמה שרכיבה במהירות 10 קמ”ש יכולה להחשב כיעף). האחרים עקפו אותי זמן קצר לאחר מכן, ואת עמית ראיתי במרחק של כמה מאות מטרים, מרחק שישאר לאורך כל הטיפוס. המשכתי לטפס, והזמנים שוב התאימו לתכנית הרכיבה שלי. העלייה לא הרגישה לי קשה מדי, אבל השמש יצאה והיה לי קצת חם. התלבטתי אם להמשיך להתקלף, אבל החלטתי בסופו של דבר שלא כדאי. זו הייתה החלטה נכונה בהתחשב בכך שהרוחות התחזקו ככל שעליתי בגובה. התחלתי להרגיש קצת רעב. אם עד לכורסי הצלחתי לאכול כמו שצריך, משם לאורך הטיפוס לא כל כך. הטיפוס לא היה קשה במיוחד, אבל לקראת סופו, החלטתי שאעצור לכמה דקות בצומת אפיק לאכול משהו. הטיפוס נגמר באיזור בני יהודה, ומשם יש 3 קילומטרים במגמת ירידה, שסיפקו לי את זמן המנוחה הדרוש לי. הגעתי לצומת אפיק בשעה 9:41, מספר דקות לפני הזמן המתוכנן, וכ-50 דקות לפני סגירת הקונטרול. בכל זאת החלטתי לעצור באפיק כדי לאכול, וטל והאחרים כבר היו שם כשהגעתי, מוכנים לצאת לדרך. כשעצרתי כמעט נפלתי מהאופניים (קורה לי הרבה) וכ-30 שניות אחרי שהחניתי את האופניים, גם הם נפלו (גם זה קורה הרבה). סימן לבאות? הצטלמתי והלכתי להוציא את הסנדוויץ, כשטל ומלכי היו להוטים לצאת, ושכנעו אותי להצטרף אליהם. עמית החליט להשאר שם עוד כמה דקות, ואני החלטתי לצאת אחריהם ולאכול תוך כדי רכיבה ויצאנו לדרך. הם יצאו לדרך בקצב הרגיל שלהם, וגם הפעם זכרתי להמשיך בקצב שלי ולא לנסות להדביק אותם. לקחו להם בערך 200 מטר רכיבה לפתוח ביננו פער של 500 מטר, וזו למעשה הפעם האחרונה שראיתי אותם במהלך הברווט.

עלייה אינסופית ומשבר בצידה

כשמסתכלים על גרף הגובה של העלייה הצפויה, מצומת אפיק לצומת בשן, רואים עלייה רצופה, עם שיפוע אחיד ולא מאוד גדול, שגדל מעט לקראת הסוף. מהבית, זה לא נראה קשה במיוחד, רק ארוך וסיזיפי. התחלתי לרכב לאורך כביש 98, בחלק שבו השיפוע הוא קטן יותר, והמהירות נראתה לי סבירה. שמחתי ששוב אני עומד בתכנית הרכיבה שלי. לאחר כ- 5 קילומטר, נזכרתי שתכננתי למלא מים בבית הקברות ליד חספין. זכרתי שבית הקברות אמור להיות זמן קצר לאחר צומת אפיק וכעסתי על עצמי שפספסתי את הפנייה. ידעתי שלפחות עד צומת בשן, במרחק של 25 קילומטר עליה, אין איפה למלא מים, וסביר להניח שרק באיזור הכנרת, יהיה לי איפה למלא מים. הסתכלתי במפה איפה אני נמצא, ושמחתי לראות שלא פספתי את בית הקברות, והוא נמצא 5 קילומטר לפני. המשכתי לרכב והגעתי לבית הקברות. עצרתי למלא מים, עובר ברז ברז, וכל הברזים לא עובדים. המשמעות היא שבשעות הקרובות לא אוכל למלא מים. בשלב הזה אני אחרי כמעט 5 שעות רכיבה, ושתיתי בערך ליטר מים, נותר לי עוד ליטר אחד, זה אמור להספיק, אבל בקושי.

2017-01-13 10.36.47.jpg
No Man’s land

המשכתי בדרך, כשהשיפוע הולך וגדל, והופך לשיפוע מכובד. הרכיבה הופכת לקשה יותר, לזה לא ציפיתי. האזורים האלו, השקטים, עם מעט מאוד אנשים ומכוניות הם האזורים הכיפיים ביותר לרכיבה. מרחוק ראיתי רוכב עם מעיל צהוב. חשבתי שזה אחד מ-4 המובילים, שלא עמד בקצב שלהם ונשר. לאחר מספר קילומטרים ראיתי שהרוכב עצר, המשכתי לרכב והגעתי אליו. זה היה עמית. שנינו לא הבנו מתי ואיך עקף אותי, כששנינו לא שמנו לב. מדובר בכביש צר, בלי דרכים חלופיות. אולי זה היה כשפניתי להמשיך בכביש 98, ועצרתי בצד כדי לבדוק שאני עדיין בדרך הנכונה. תעלומה.

2017-01-13 11.09.09.jpg
ערפל

המשכנו ביחד, כשאני מרגיש שהקצב שלו בעלייה הזאת קצת מהיר בשבילי, אבל עדיין סביר. ברכיבה קודמת שלנו ביחד, בעלייה לנס הרים, אני הייתי מהיר יותר, לכן הנחתי שהיכולות שלנו דומות. בינתיים נכנסנו לערפל, שהפך לסמיך יותר ככל שעלינו למעלה, עד לנקודה שבה הראות הייתה עשרות מטרים. רכבנו בזהירות, נרטבים ונאבקים בעלייה הקשה. השיפועים לא מרפים, ולאט לאט התחלתי להתעייף, עד שהורדתי קצב, ועמית התחיל להתרחק מקדימה. באיזשהו שלב הבנתי שלא סתם קר לי ברגליים, אלא הגרביים ספוגות מים. לכל אורך העלייה הזאת הרגליים לא הרגישו עייפות, אלא הגוף. כ-2 קילומטר לפני צומת בשן, משבר קטן. התחלתי להרגיש בחילות וסחרחורות, ועצרתי בצד הדרך כי לא יכולתי להמשיך. ידעתי שיש עוד 2 או 3 רוכבים אחרי (מיכאל שהתחיל מאוחר, לב שלא ידעתי מה קורה איתו, ואודי שהיו לו כמה פנצ’רים בדרך).

2017-01-13 11.09.12.jpg
עמית פותח מבערים

בשלב הזה, אני יושב בצד הדרך, לאחר כ-100 קילומטר כשהדבר הקרוב ביותר לציביליזציה זה רכב של האו”ם שהתהפך ורכב של משטרה צבאית של האו”ם (כנראה שיש דבר כזה) לידו, עם מספר שוטרים. הם היו במרחק של כ-100 מטר ממני, ובגלל הערפל אני לא ראיתי אותם, והם לא ראו אותי. המרחק עד כה, של 100 קילומטר הוא לא המרחק הארוך ביותר שרכבתי, גם זמן הרכיבה, כ-6 שעות, הוא לא הזמן הארוך ביותר שרכבתי עד כה. זה קרה לי פעם אחת לפני כן, והסיבה עדיין לא ברורה לי, אבל כנראה זה קשור בניהול תזונה ושתייה לקוי, ורכיבה בקצב מהיר מדי.

מיכאל עבר, עצר לכמה שניות ושאל לשלומי, ואם אני מתכוון להמשיך או לנוח עוד. אמרתי לו שכרגע אני לא ממשיך, והוא המשיך לרכב. ניסיתי לחשוב מה לעשות. כמובן שלא רציתי לפרוש, ובכל מקרה אין בזה טעם כי אני נמצא כ-100 קילומטר מהמכונית, והדרך הקצרה ביותר לשם זה 100 קילומטר. הייתי מודאג בעיקר מזמן סגירות הקונטרול, הזמן לא עוצר יחד איתי, וחשבתי להמשיך בהליכה. ידעתי שצומת בשן היא במרחק של כ-2 קילומטר. החלטתי לשבת עוד כמה דקות, עד שארגיש טוב, ואז אודי עבר ועצר לידי. שאל מה קורה, הסברתי לו, והוא עודד אותי להמשיך יחד איתו ואמר שיש לי רק עוד 2 קילומטר. החלטתי לנסות, ואמרתי לו שארכב לאט. הוא התחיל לרכב, לאט במיוחד, כדי שאוכל לרכב אחריו. אני רכבתי עוד יותר לאט כי הנחתי שככה הסיכויים שלי להגיע בזמן לקונטרול הם גבוהים יותר. ידעתי שברכיבה, בכל מהירות, אגיע בזמן, כי יש לי עוד קצת יותר מחצי שעה. אודי התרחק מעט קדימה, ולא ראיתי אותו בגלל הערפל, אבל המשכתי, הגעתי לשלט שמבשר שצומת בשן בעוד 500 מטר, ושמחתי מאוד.

2017-01-13 12.09.54.jpg
רציתי לחבק את השלט הזה, אבל החלטתי לצלם אותו במקום

אין מים

הגעתי לצומת בשן, אודי היה שם וקרא לעברי “עשית את זה, כל הכבוד”. עצרתי לנוח ולהצטלם. לא יכולתי לאכול כלום, שתיתי קצת, אבל ידעתי שאין לי עוד הרבה מים, עוד פחות מחצי ליטר, ויתכן ונקודת מילוי המים הבאה היא במרחק של 40 קילומטר. יצאתי לפני אודי, מתוך הנחה שהוא יעקוף אותי תוך זמן קצר, וכך באמת היה. מכאן, רק ירידה עד הכנרת, אבל בניגוד לציפיות, הרכיבה בתחילת הירידה הייתה איטית יחסית, ונדרש פידול בגלל הרוחות. הרגשתי יותר טוב, אבל הייתי מודאג מעט בגלל המים. בדרך עוד עצרתי למספר דקות בגלל תקלה טכנית, והגעתי לכנרת. בשלב הזה כבר לא הייתי מודאג בגלל הזמנים, ולכן לא עקבתי אחריהם, כיוון שידעתי לפני הרכיבה שהאתגר העיקרי יהיה העלייה לצומת בשן, ואותו צלחתי. המשכתי לרכב לאורך הצד הצפוני של הכנרת, והיה לי חם. המים המשיכו לאזול, ובגלל החום הייתי צריך לשתות קצת יותר. ליד הכניסה לאחד ממסלולי הטיול ראיתי מוכר של פיתות דרוזיות. שוב לא התחשק לי לאכול כלום, אבל כיוון שחששתי משידור חוזר של מה שהיה ליד צומת בשן, החלטתי לעצור למספר דקות. בדקתי אם יש לו שתיה ממותקת, הוא אמר שיש לו רק טרופית, אבל אין לו עודף מ-50 ש”ח. חבורה של אנשים שהייתה שם, שאח”כ התברר שהם גם רוכבי אופניים, החליטו להזמין אותי לטרופית. הודיתי להם והתיישבתי על סלע. הרווחתי כ-50 קלוריות וכ-200 מיליליטר של נוזלים. אמנם כמעט ולא נשארו לי מים, אבל יש עוד 10 קילומטר עד חוקוק, עניין של כחצי שעה רכיבה, ואני אמור להספיק, כשברקע כל הזמן החשש מ”בלוק” דומה. לאורך הכנרת, בנקודה מסויימת שוב חישבתי זמנים, והגעתי למסקנה שזמן ההגעה לקונטרול בסכנה ושאני צריך למהר, לאחר מספר דקות נזכרתי ששכחתי להוסיף חצי שעה בגלל האיחור בהתחלה, ובכלל החישוב שלי לא היה נכון. טוב, לא הייתי במיטבי באותו רגע.

הדרך לאורך צפון הכנרת היא נוחה ושטוחה, לכן לא היו לי קשיים מיוחדים. העלייה לצומת כפר נחום היא קצת תלולה, אבל מאוד קצרה. לאורך העלייה, שוב תקלה טכנית. הפעם תיק הסבל נפל על הגלגל האחורי שלי ועצר אותי במקום. החזרתי אותו למקומו, ושמתי לב שמתיק הכידון נתלשה אחת מהרצועות, ועכשיו הוא תלוי על רצועה אחת בלבד. תחנת הדלק בחוקוק היא במרחק של 2 קילומטר, אז החלטתי לסדר את זה כשאגיע לשם, והמשכתי לרכב, הפעם בירידה, קיוויתי שנשאר שם משהו לאכול, אחרי שחבורת רוכבים מורעבים עברה שם. הגעתי לתחנת הדלק כ- 50 דקות לפני סגירת הקונטרול, ושוב אנחת רווחה. כאן כבר הייתי רגוע, אודי, עמית ומנשה עוד היו כאן. הרשיתי לעצמי לקחת את הזמן, קניתי אוכל (וצדקתי, כמעט לא נשארו בורקסים) ובקבוק קולה. שתיתי את הקולה, אבל לא ממש התחשק לי לאכול. מנשה יצא לאחר זמן קצר, ואודי יצא כמה דקות מאוחר יותר. עמית נשאר איתי. סידרתי את התיקים, הכנסתי את האוכל לכיסים, ויצאנו ביחד עד לסיום.

רוכבים לסיום

2017-01-13 16.17.24.jpg
שקיעה בדרך חזרה

עד כאן, זו כבר הרכיבה הארוכה ביותר שלי, כ-140 קילמטר, ונשארו עוד 65. יש לנו עוד 4 שעות ל-65 הקילומטרים האלו וידענו שאלא אם כן תהיה תקלה בדרך, נגיע בזמן לסיום. כבר הרגשתי יותר טוב, ולמעט עייפות רגילה של רכיבה ארוכה, לא היו תופעות מיוחדות. התחושה היא שהקצב שלנו הוא טוב, רוכבים אחד אחרי השני כדי לשבור את הרוח, מעט יחסית טיפוס. מדי פעם עוצרים, בעיקר בגלל התיקים שלי שממשיכים לעשות צרות. בין צומת צמח לבית שאן יש מדי פעם עליות שמאטות אותנו מאוד, אבל כיוון שאנחנו לא לחוצים בזמן, אנחנו רוכבים לאט בעליות. עמית כבר הראה סימני עייפות (הגיע חולה לרכיבה), ולקראת בית שאן רכבתי קצת מקדימה, כשאני כל הזמן מסתכל אחורה. בעלייה לבית שאן, כמה דקות לא הסתכלתי אחורה, וכששוב בדקתי מה קורה, ראיתי שעמית כבר לא מאחורי. הגעתי לסוף העליה והחלטתי לחכות. לאחר מספר דקות הוא הגיע, המשכנו ביחד, אבל הוא אמר שלא אחכה לו, כדי שאוכל לסיים את הברווט הראשון שלי בהצלחה. ידעתי שרוב הסיכויים ששנינו נספיק להגיע לסיום בזמן, אבל היה קשה לי להעריך את הזמנים במסלול שאני לא מכיר. ידעתי שמצומת שלוחות עד הסיום זה כ-12 קילומטר בעליה מתונה, ואם אגיע עד 6, אז אגיע בזמן לסיום המסלול, כלומר, לפני השעה 7. הגעתי לצומת שלוחות כמה שניות לפני עמית, הצטלמנו, והמשכתי. רכבתי מהר (יחסית…) בדרך לבית השיטה, עמית לא יצא איתי. זו בעצם הפעם הראשונה במסלול שהרגליים שלי הרגישו עייפות. הגעתי לבית השיטה ב-18:25, 35 דקות לפני זמן הגג. בתכנית הרכיבה שלי תכננתי להגיע כשעה לפני זמן הגג. קניתי קפא ומאפה, והתיישבתי בחוץ לחכות לעמית ולנוח קצת. עמית הגיע 5 או 10 דקות אחרי.

2017-01-13 18.20.21.jpg
עוד שלט שרציתי לחבק. קילומטר אחד לסיום.

בסופו של דבר הברווט הראשון שלי הסתיים בהצלחה. המסקנה הטריוויאלית ביותר היא שאני צריך לשפר את הכושר ואת המהירות שלי, אבל זה קל, באמצעות אימונים. אני צריך גם לשפר את משטר התזונה שלי, או למצוא דרך חלופית (לרכב מהר יותר ולעשות הפסקות אוכל מסודרות, במקום חטיפים בזמן הרכיבה), וגם תיקים חדשים ואמינים יותר. לולא התקלות הטכניות, ולמרות כל השיבושים בדרך, יתכן והייתי מסיים את הברווט לפי התכנית, אבל זו בדיוק מטרת התכנית, שאם יהיו תקלות טכניות עדיין אספיק לסיים בזמן. בסופו של דבר החלק הקל ביותר עבורי ברכיבה הזאת היה החלק האחרון, בין חוקוק לצומת שלוחות.

מספרים

205 קילומטרים, 1895 מטר טיפוס מצבר. זמן נטו 10:47:37 שעות, זמן ברוטו: 12:55:02 שעות. מהירות נטו: 19 קמ”ש, מהירות ברוטו: לא נדבר על זה.

Advertisements